לקוח כשיר (או משקיע כשיר – Accredited Investor) הוא אדם או תאגיד, שניתן לחשוף אותו להשקעות ללא חובת פרסום תשקיף. מה זה בדיוק אומר? מהי ההגדרה המדויקת של לקוח כשיר על פי החוק? מדוע נדרש מעמד מיוחד עבור משקיעים כשירים? מהן אפשרויות ההשקעה החסומות בפני הציבור הרחב אך פתוחות בפני לקוחות כשירים? את התשובות על שאלות אלו ועוד, תוכלו למצוא ממש כאן במדריך לקוח כשיר שאלות ותשובות.
בשפה פשוטה, לקוח כשיר הוא משקיע בעל תחכום פיננסי והון עצמי מספקים, בכדי שניתן יהיה להציע לו הזדמנויות השקעה גם ללא צורך להציג בפניו תשקיף. את ההגדרה המדויקת של 'לקוח כשיר' מספקת לנו החל משנת 2016 התוספת הראשונה לחוק ניירות ערך (עד אז, נגזרה ההגדרה מחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות שיווק השקעות) ועל פיה, לקוח כשיר הוא כל אדם או תאגיד שעומד לפחות באחד מתוך שלושת הקריטריונים הבאים:
על פי הגדרת הרשות לניירות ערך, נכסים נזילים הם נכסים הכוללים את כל אחד מהנכסים הבאים: מזומנים פיקדונות נכסים פיננסיים וניירות ערך סחירים (בכל בורסה מוכרת).
אחד התפקידים המרכזיים של הרשות לניירות ערך, הוא להגן על הציבור הרחב, שמשקיע את כספו בשוק ההון, בשוק הנדל"ן ובשווקים אחרים. הכלי המרכזי העומד לרשות הרשות לצורך מילוי תפקידה זה הוא חובת פרסום תשקיף. תשקיף הוא למעשה מסמך פיננסי משפטי, המפרט את כל הנתונים העסקיים, המסחריים והמשפטיים אודות השקעה מסוימת לרבות הסיכונים ופוטנציאל הרווח, במטרה לאפשר למשקיעים לבחון את כדאיות ההשקעה בצורה יסודית ושקופה. על פי החוק, כל אדם או תאגיד המבקש להציע לציבור הרחב הזדמנות השקעה, מחויב בפרסום תשקיף, אלא אם מספר הניצעים (האנשים להם מוצעת ההשקעה) אינו עולה על 35 אנשים לכל היותר. משקיעים כשירים אינם נספרים במניין 35 הניצעים, מה שמאפשר למציע ההשקעה להציע אותה למספר בלתי מוגבל של משקיעים כשירים וליותר מ-35 ניצעים, במידה וביניהם מצויים גם משקיעים כשירים שאינם נספרים כאמור, במניין הניצעים.
מלבד אפיקי ההשקעה הרבים בהם יכול הציבור הרחב להשקיע את כספו (תיקי השקעות מנוהלים, קרנות השקעה, קופות גמל, פיקדונות וניירות ערך), ישנו עוד שוק ענק של השקעות המפורסמות ללא תשקיף ולכן אינן נגישות כלל לציבור הרחב, אך פתוחות לחלוטין בפני לקוחות כשירים. במילים אחרות, לקוח כשיר נהנה מהמון הזדמנויות ואפיקי השקעה, שאינם זמינים כלל לציבור הרחב.
הגבלת הזדמנויות השקעה ללא תשקיף למשקיעים כשירים בלבד נועדה להבטיח, שכל המשקיעים המשתתפים בהשקעה הם בעלי התחכום הפיננסי הנחוץ וההון העצמי הנדרש בכדי לצלוח תנודות קיצוניות והפסדים גדולים ולכן גם אינם זקוקים להגנה של הרגולטור (הרשות לניירות ערך).
ובכן, אין הבדל. השימוש במינוח 'לקוח' נובע מכך שחובת פרסום התשקיף כמו גם מגבלת הצעת ההשקעה ל-35 ניצעים לכל היותר, חלות על הגורם שמציע את ההשקעה ל"לקוחות" שלו ולא על המשקיע עצמו. במילים אחרות, הגורם המציע את ההשקעה, הוא שצריך לוודא כי "הלקוח" שלו הוא משקיע כשיר שלא חלות עליו המגבלות כאמור.
לשם דוגמא, נניח אדם שהכנסתו השנתית עומדת על 1.3 מיליון שקלים ושבבעלותו מניות בבורסה בשווי 3 מיליון שקלים, קרן השתלמות בשווי 1 מיליון שקלים, פוליסת חיסכון בשווי 1.5 מיליון שקלים ופיקדונות בנקאיים בשווי 3 מיליון שקלים ובסך הכל נכסים נזילים בשווי כולל של 8.5 מיליון שקלים. אדם זה עומד לא רק באחד, אלא בשניים מהקריטריונים הנדרשים ולכן מוגדר כלקוח כשיר.
במקביל, נניח בית השקעות המעוניין להציע הזדמנות להשקעה בבניין משרדים בניו יורק ומבקש לגייס את ההון הנדרש להשקעה מקבוצה של משקיעים, אך מבלי לפרסם תשקיף. באפשרותו של בית ההשקעות להציע את ההשקעה ל-35 משקיעים בלתי כשירים לכל היותר ולכן לא יוכל לפרסם את ההצעה בציבור הרחב (פרסום אליו יחשפו לבטח יותר מ-35 אנשים). במקרה זה, יעדיף בית ההשקעות להציע את ההשקעה למספר בלתי מוגבל של משקיעים כשירים בלבד, בהם גם האדם שבדוגמא, ואשר בידיהם קיים מספיק תחכום פיננסי והון עצמי נזיל בכדי לבנות את בסיס ההון הנדרש להשקעה ללא הצורך לפרסם תשקיף וללא מגבלות כלשהן.